בין האידיאליזם לאסקפיזם
חלק -א'-
נפטון –בלועזית: Neptune השם העברי: רהב

הוא כוכב הלכת השמיני במערכת השמש. הוא הקטן והמרוחק בין ארבעת ענקי הגזים והוא מסווג בתת-הקטגוריה ענק קרח בגלל היותו מכוסה בשכבת מים וקרח. נפטון, הקרוי על שמו של נפטון, אל הים במיתולוגיה הרומית, נמצא בתהודה מסלולית עם כוכב הלכת הננסי פלוטו.
האיורים של גלילאו [מזל דגים] חושפים כי התצפיות הראשונות של נפטון בוצעו ב-28 בדצמבר 1612 ושוב ב-27 בינואר 1613, ובשני המקרים הוא יחס את הגילוי לכוכב שבת ולא לכוכב לכת, ולכן לא פרסם את ממצאיו.
נפטון נצפה לראשונה בטלסקופ על ידי יוהאן גלה במצפה הכוכבים של ברלין ב-23 בספטמבר 1846. אורבן לה ורייר הציע (דרך מועצת קו האורך הבריטית) לקרוא לכוכב לכת החדש נפטון. ב-29 בדצמבר 1846, במיתולוגיה הרומית, היה נפטון אל הים, מקבילו של פוסידון במיתולוגיה היוונית. הדרישה לשם מיתולוגי הסתדרה עם האטימולוגיה של שמות כוכבי הלכת האחרים.
שמו של כוכב הלכת תורגם ככוכב הלכת אל הים בסינית, בקוריאנית, ביפנית ובווייטנאמית. בהודו שמו של כוכב הלכת הוא וארונה, של שם אל הים במיתולוגיה ההודית.
ב-30 בדצמבר 2009, לרגל סיום שנת האסטרונומיה הבינלאומית, הכריזה האקדמיה ללשון העברית על שמו העברי של נפטון – רַהַב. ההצעה באה בעקבות משמעות השם נֶפְּטון – שמו של אל הים. השם המקביל לו במסורת היהודית הוא רַהַב – שמו של שר הים, "שָׂרוֹ של ים". כך למשל מתפרש בתלמוד הבבלי הפסוק "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב" (איוב כו, יב) כמתאר את הניצחון על שר הים.
נתונים פיזיים
נפטון דומה במידותיו לאוראנוס, קוטרו 49,538 ק"מ וצפיפותו היא הגדולה שבין הצפיפויות של ענקי הגזים – 1.64 גרם לסמ"ק. במרכזו ישנה ליבה של ברזל וסיליקטים ומסביבה שכבת קרח המכילה מים, מתאן ואמוניה וסביבה משתרעת האטמוספרה המכילה בעיקר מימן והליום, אך גם מתאן המעניק לנפטון את גוונו הכחלחל. נפטון נע סביב השמש במהירות של 5.43 ק"מ לשנייה כשהוא משלים הקפה סביבה אחת ל 164.79 שנה. הטמפרטורה של פני השטח של נפטון היא -218 °C.
התצפיות של וויאג'ר 2 גילו את הכתם האפל הגדול על פני נפטון הדומה לכתם האדום הגדול על פני צדק וכן ענני צירוס המכילים מתאן קפוא.
סוג עצם:כוכב לכת
קטגוריה: ענק גזים
מיקום:מערכת השמש התיכונה
תאריך גילוי: 23 בספטמבר 1846
מגלה: אורבן לה וארייה, ג'ון אדמס, יוהאן גלה.
אקסצנטריות: 0.00858587
זמן הקפה: 60,190 ימים (164.79 שנים


במיתולוגיה הרומית- יוונית:
נפטון היה אל הים, ומקורו באל היווני פוסידון. ברומא העתיקה לא נודעה לנפטון חשיבות רבה, והוא תואר כאל חלש ולא דומיננטי.
המיתוסים הרומיים המתארים את דמותו של נפטון, מוצאו ומעלליו שאובים כולם מן המיתולוגיה היוונית. נפטון הוא פוסידון.
בין היתר, תואר נפטון כחי בארמון ששכן בקרקעית הים, ושהיה עשוי כולו זהב, אלמוגים ואבני חן, וכרוכב במרכבה הרתומה לסוסי ים. הוא יוצג, על פי רוב, מחזיק קלשון בעל שלוש שיניים, ששימש גם ככלי נשקו.
נקרא פוסידון אצל היוונים- היה אל הימים, האוקיינוסים ורעשי האדמה, אחד משנים-עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. מוכר גם כאחד משלושת האלים הגדולים, לצד אחיו זאוס והדאס. פוסידון היה מבכירי האלים באולימפוס, שני בחשיבותו רק לזאוס, ראש האלים. נקל להבין זאת על רקע היותה של יוון ארץ השוכנת לחופי ימים, שרבים מתושביה היו ימאים ודייגים.
פולחן פוסידון היה נפוץ מאוד ביוון העתיקה, ומקדשים רבים נבנו לכבודו. הוא היה האל העיקרי של מספר ערים ברחבי יוון, לרבות עיר הנמל קורינת. באתונה הוא היה שני רק לאתנה, פטרונית העיר. במיוחד זבחו לו מלחים ויורדי ים, שהקריבו לו פרים וסוסים, בתפילה שהוא יסייע להם במסעם על פני הים. גם יושבי היבשה ייחסו לו חשיבות רבה והתפללו שהוא לא יכה אותם ברעידות אדמה.
פוסידון נודע באופיו ההפכפך ובמצבי הרוח שלו, שיכלו להסתיים באלימות ובאסונות. בהיותו במצב רוח טוב, הוא הרגיע את הגלים, עזר לספינות להגיע בשלום אל חופיהן ויצר איים חדשים. אולם, כשהיה פוסידון במצב רוח רע, הוא היה חובט עם קלשונו על פני האדמה והים, יוצר סערות ורעידות אדמה ומטביע ספינות.
בהתאם לכך, נטען שפוסידון הוא הגורם להתנהגות אי-רציונאלית ולסוגים מסוימים של מחלות נפש, בדומה לדיוניסוס – אל היין, השכרות והשיגעון. היפוקראטס כתב כי נהגו להאשים את פוסידון כאשר אדם לקה בהתקף אפילפטי. פוסידון היה בנם של הטיטאנים קרונוס וריה, ואחיהם של זאוס, הרה, הדאס, הסטיה ודמטר. עם היוולדו, אביו בלע אותו שלם אל תוך בטנו, כמו את שאר ילדיו וילדותיו (למעט זאוס) בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של קרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על ידי זאוס, שהכריח את אביו להקיא את אחיו ואחיותיו.
זאוס, יחד עם אחיו ואחיותיו המשוחררים, יצא למלחמה כנגד אביו ושאר הטיטאנים. בסופו של דבר, הוכרע קרונוס, הורד מכיסאו ונכלא, והשלטון בעולם ובסדרי היקום עבר לידי האלים הצעירים, הם האלים האולימפיים. אולם, בתחילה התעוררו מחלוקות בין שלושת האחים בשאלת חלוקת השלטון: פוסידון והאדס לא הסכימו שזאוס יהיה השליט היחיד, כיוון שהם אחיו הבכירים, שנלחמו לצידו נגד הטיטאנים.
על פי עצתו של הטיטאן החכם פרומתאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים: זאוס קיבל את השמים והארץ, הדאס קיבל את העולם התחתון ונעשה אל השאול, ולפוסידון ניתנה השליטה בימים ובאוקיינוסים.

מהות נפטון:

נפטון הפלנטה הטבעית של מזל דגים והאחראית על מהות בית
12- הבית של תת המודע הכולל : השראה- מוזה, נשמה, חלומות,
זו הפלנטה השוכנת כתובנות עמוקות שנצברו ב תת מודע של האנושות.
נפטון היא הפלנטת העיקרית השולטת במזל דגים: 

נפטון היא האוקטבה הגבוהה של וונוס. הפלנטה השוכנת כתובנות עמוקות שנצברו ב תת מודע של האנושות וטיבעה כלל לא תמים כמו שהיא מצטיירת לכאורה. היא שולטת על הלא מודע המכיל בתוכו: חלומות, פנטזיות, נשמה, חלקים לא מודעים של הנפש/מוח, החזון והכמיהה הלא מודעת לאהבה הרומנטיקה הכרוכה בחיפוש חיים אידיליים פנטזיונרים, מושלמים ובמקרים רבים האכזבה ומפח הנפש מחוסר ההישגים. כל אידיאל שהופך לחלום באספמיא נכנס לקטגוריה הנפטונית. כל כמיהה לחברה המקושרת באידיאלים של אהבה, חיפוש האהבה והאתוס הרומנטי מבחינה חברתית יפעיל אנשים במסות כדי ליצור אבולוציה של חברה עם נשמה ורגש. נפטון הוא נעלה מעל אוראנוס שבא לפרק, לשבור ולנתץ נפטון מביא את החלום והאידיליה את החזון והאידיאליזציה הרומנטית. נפטון זו התקווה לטוב ולאיחוד הטוב העולמי. לכן בדרכו הוא מציף ציפיות חלומות אידיאלים ומבטא חוסר רצון לוותר על החלומות. נפטון היא הפלנטה הטבעית של מזל דגים והאחראית על מהות בית 12- הבית של תת המודע. הכולל : נפש, אהבה, השראה- מוזה, נשמה, חלומות.עולם הרגש של נפטון מדגיש את הרגשות: אמפתיה, הזדהות, חמלה, רחמים, רחמים עצמיים, אהבה, אסקפיזם,אינטואיציה, תחושה נבואית, אקסטזה, בושה, חרטה, ציפייה, אשליה, אשליה עצמית, השפלה, קתרזיס, מבוכה, הכרת תודה, ביטול עצמי,קבלה, הערצה, התעלות, חרטה, רגשות אשם, געגועים למה שהיה ולא היה, נוסטלגיה, דו-ערכיות, היסטריה, ביטחון עצמי ירוד, אמונה, תחושות מוקדמות.

תת מודע ה- לא מודע:
הלא מודע כולל בתוכו מושגים שכלל אינם עולים לתודעה בצורה מפורשת, אלא על ידי חלומות או טעויות פרוידיאניות. הלא מודע כולל גם רגשות, יצרים ותשוקות, וכן תכנים לא נעימים אשר מפריעים לאדם לנהל את שגרת חייו. הפסיכואנליזה גורסת כי זיכרונות וחוויות שמאיימים על האדם וקשורים לדחפיו הביולוגיים מודחקים אל הלא מודע, ובכך אין הם גורמים לאדם תעוקה נפשית, אך ממקומם בלא מודע הם ממשיכים להשפיע על חייו של האדם. ישנם פסיכולוגים שממשילים את הלא מודע ל"בוידעם" נפשי, שבו נרקבים החומרים המודחקים ומסריחים וזולגים לחייו המודעים של האדם.
הפסיכולוג קרל יונג, מתלמידיו של פרויד, הרחיב את המושג של לא-מודע ללא-מודע קולקטיבי, לציון הרובד הלא–מודע המשותף, לכל בני האדם. הלא-מודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים. שהם צורות או סמלים הקיימים, לכאורה, אצל כל בני האדם בכל התרבויות. הלא-מודע הקולקטיבי הוא המבנה בעל ההשפעה הרבה ביותר על האישיות, הוא כולל את כל אוצר החוויות שהצטברו במשך דורי דורות של קיום הגזע האנושי, ונשארו כעקבות זיכרון במוח האדם. עקבות זיכרון אלה מהעבר הקדום עוברים בתורשה, והם מושרשים באדם כנטיות מולדות להגיב או להתנהג בצורה מסוימת, בהתאם לתרבות ולמורשת שבהן נולד.
פרשנות נוספת של מושג ה"לא מודע" מופיע במשנתו של מילטון ה. אריקסון – מהפסיכולוגים האמריקאים הבולטים ביותר, שמתוך עבודתו צמחה בין השאר גישה אריקסוניאנית בהיפנו-תרפיה. להבדיל מפרויד, אריקסון תפס את הלא מודע כמאגר משאבים בלתי נדלה, מקור יצירתיות שאחראי על חלק הארי בפעילות היום-יומית שלנו.
על פי התיאוריה של ד"ר ג'וזף מרפי, מחוקרי הלא-המודע, כל אירוע או כל מחשבה שעוברת על האדם "שוקעת" בלא-מודע שלו, ונשארת שם לתמיד. כל הזיכרונות שלנו שנמצאים במודע, נמצאים בלא-מודע, אך לא להפך. הלא-מודע יכול לכוון אותנו בעזרת "שליפת" הזיכרון הנכון ברגע הנכון, או שימוש במספר זיכרונות על מנת להסיק מסקנה מורכבת, שאין ביכולתו של המודע להסיק. הוא מאמין שמחשבותינו משפיעות על הלא-מודע, ומכתיבות לו את הדרך שבה עליו לכוון אותנו, ולכן מחשבות חיוביות תורמות לנו, ומחשבות שליליות גורעות מאיתנו. הוא מאמין בהכנסת רעיונות אל תוך הלא-מודע בעזרת אמירת משפטי מפתח עם דפוסי מחשבה חיוביים ואמונה, או על ידי דמיון של תמונות אשר מתארות את המצב הרצוי. הוא מכנה את הלא-מודע "האינטליגנציה האינסופית", וזאת משום שלפי תורתו, על ידי שימוש בכל ניסיונו של אדם, ובכל החוויות שעברו עליו, דבר אשר נגיש ללא-מודע, ניתן לפתור כל בעיה, לענות על כל שאלה. הצהרה או חוזרת ונשנית נטמעת בלא-מודע, וגורמת לו לפעול על מנת להגיע לתוצאה הזו. לדוגמה, אמירה כנה של המשפט "אני ארוויח מיליון שקל היום" תגרום ללא-מודע לפעול למען כך שהאדם ירוויח מיליון שקל באותו היום.

הנשמה:
אותו חלק לא מודע, אם כי נחקר ע"י ד"ר מקדוגל- אשר עסק בכימות
הנשמה במחקר שערך על חוליו החיים שנפטרו וכן על בעלי חיים והגיע למסקנה שמשקל הנשמה הוא 21 גרם.
נפטון ממשיך להכיל בתוכו את כל המושגים הבלתי ברורים או לא ניתנים להוכחה מישוש ולא מתורגמים בתלת ממדיות.
נשמה :
היא העל מודע העמוק של האדם. הגרעין האישיותי הפנימי שלנו שלעולם לא משתנה ולא מתקלקל. מכוחה אנו רוצים, נדחפים ועושים כל מיני דברים, שאין אנו מבינים את פשרם. לפעמים היא שולחת לנו רמזים בחלומות. הנשמה טהורה תמיד והאדם איננו יכול לפגום אותה, אלא לעמעם את הופעתה והתגלותה בו. אנו מבחינים בניצוץ הנשמה דרך אישון העיניים, כשהוא מואר עוברת אלינו הרגשה של חיים וכשהאישון "כבוי" ניכר כי הנשמה סובלת וכואבת. אנחנו חווים את ארשת הפנים דרך העיניים בראש ובראשונה. ולכן יש הרבה ייחוס בספרות בציור ובכלל באומנות לאותה נשמה הניבטת דרך העיניים המכונים : "חלון לנשמה".
לכן החלק המתורגם לביטוי באומנות לכאורה מתחיל מתהליך ההשראה והמוזה ועובר לחושים אם מדובר במוזיקה או ביטוי אומנותי אחר שירה, פנטומימה, משחק, כתיבה מה שאנחנו מגדירים כאמנות ולא כאומנות –מיומנות. אלו משתחררים הרבה פעמים באופן לא מודע ולעיתים מלאי עוצמה כמו זרמים מתחת למים שאיננו מודעים להם למרות שהים נראה שקט ורגוע.
הנשמה במדע:
הנשמה אינה ניתנת לאישור או להוכחה מדעיים, שכן הנחת קיומה של הנשמה אינו גורם המנבא את התנהלות העולם, אלא מפרש אותו בלבד. טענות כי נשמה מסוגלת להשפיע באופן ישיר על העולם החומרי, בלא שימוש בתיווך של גוף האדם, לא הוכחו מבחינה מדעית.
מסיבה זו, המדע מתייחס לנשמה כאל משהו שקיומו לא הוכח ואינו נחוץ להסברת החיים או החשיבה. הנחת העבודה של המדען היא שאין נשמה, לא מתוך ידיעה שהיא אינה קיימת, אלא מתוך תפיסה שמחקר מדעי אינו יכול להתחשב בישויות שאינן ניתנות לבחינה באמצעים אמפיריים (ניסויים). מסיבה זו, אין משמעות למושג "נשמה" במחקר המדעי, וכל התיאוריות בעניין (כולל זו המטריאליסטית) אינן מדעיות אלא פילוסופיות.
המחקר המדעי בוחן את הקורלציה (מתאם) בין תחושותיו ומחשבותיו של אדם לבין תופעות פיסיקליות וכימיות שנובעות מפעילות תאי העצב במוח ומהקשרים ביניהם, או לפעמים מתופעות בחלקי הגוף האחרים. ההנחה כי יש נשמה המתווכת בין התופעות הפיסיקליות והכימיות למחשבות ולתחושות היא חסרת משמעות מבחינה מדעית, כיוון שאינה ניתנת להוכחה בפרוצדורה מדעית.
פוריותו של המחקר המדעי בשיטה זו ניכרת, למשל, בהתקדמות הטיפול במחלות המשפיעות על מצב הרוח וההתנהגות ("מחלות נפש"). כל עוד שררה ההנחה שמחלות אלו תלויות במידה רבה בנשמה, התקשו רופאים לטפל בהן באופן שיטתי באמצעות תרופות. מחקרים שהתייחסו רק לקורלציה בין מצב הרוח וההתנהגות לתופעות במערכת העצבים, הביא לפיתוח תרופות ואף טיפולים כירורגיים ב"מחלות נפש", גם אם לא הביאו להוכחה או להפרכת קיומה של הנשמה.
לאור כל זאת, הדיון בנשמה כישות עצמאית, או ככזו שיכולה להתקיים במנותק מהמוח או אחרי הפסקת פעילותו והריסת רקמותיו, אינו נעשה במישור המדעי, אלא במישור הפילוסופי והדתי, וכאן נכנסת לתמונה אמונתו של האדם.
סוגיית הטיפול במושג ה"נשמה" בפילוסופיה ובמדע נידונה בהרחבה במסגרת מה שמכונה: הבעיה הפסיכופיזית.
הבעיה הפסיכו-פיזית היא קושי פילוסופי בשאלת יחסי גוף ונפש. הקושי נוצר עקב הסתירה בין אירועים כפי שתופס אותם הסובייקט הפרטי הנפשי ובין האירועים, כפי שהם נתפסים במרחב הפיזי. כפי שמציינים חוקרים של הבעיה, התהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין. איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד הנפש החווה אותם בעצמה. לעומתם, התהליכים הפיזיים שייכים ל"רשות הרבים" מבחינה הכרתית. ניתן לכמת אותם, למדוד אותם ולהשוות ביניהם. כאשר אדם אומר שהוא גבוה יותר מחברו, זהו דבר שניתן להשוות אותו מבחינה כמותית. כאשר הוא אומר שהוא יותר שמח ממנו, זוהי תכונה שאין דרך ברורה למדוד אותה. פסיכיאטר יכול לאבחן אי-איזון כימי במוחם של קבוצת מטופלים ביחס לכלל האוכלוסייה, אך המסקנה על "הפרעה נפשית" אצל הפרט היא סטטיסטית ולאו דווקא מדעית.
חלק נוסף של הקושי הוא טבע הקשר בין גוף ונפש. ישנה בעייתיות שבמתיחת קו ברור בין הצורה הפיזית של סובייקט (המוח) לבין צורתו הרוחנית (הנפש, או הנשמה) התחושה הפנימית הסובייקטיבית שהיא יוצרת. עד עתה לא נמצא קשר של אחד לאחד בין כמות ההורמונים והנוזלים הכימיים המעורבים בפעילות מוחית לבין עוצמת החוויה הפנימית הנגרמת על ידיהם. מעבר לכך, כל חוויה פנימית הנגרמת על ידי חומרים כימיים היא דבר שניתן למדוד אותו רק באמצעות המשוב של החווה.
ההנחה שיש קשר סיבתי ולפיכך דטרמיניסטי בין הפיזי לבין הנפשי מעוררת שאלות קשות על משמעות המוסריות ועל בחירה חופשית

החלום:

נפטון המייצר את תהליכי החלום ומשפיע עליהם נוטה לערבל את חומרי המציאות עם תמונות מה תת מודע ולהפיק נרטיב לפעמים הזוי ולפעמים מרגיש כאילו זה התרחש במציאות. בעיקר אין התייחסות לזמנים של עבר הווה ועתיד מחוברים בחוסר סדר כי אין לכך משמעות. התהליך הנפטון[י] מציף את החומרים הויזואליים עם תחושת הבלבול המאפיינת את ה תת מודע ומשגרת חוויה רגשית סופית של פחד, כאב, עצב, שמחה, בדידות רגש כלשהו. אך טבעו של החלום מלא בסמלים [על כך בהמשך עם יונג] סמלים כמו אייקונים השייכים לאינדקס הפנימי של החולם. לעיתים האינדקס שאול מעולם המציאות של מה שסובב את החולם ולעיתים מדובר בסמלים לא מובנים לא ברורים אך הם לקוחים מעולם המודחק ששפתו לא מובנת.

לחלום יש יסודות מוחשיים ותחושתיים. אף שרובו של החלום הוא חזותי, מעורבים בחלומות גם תחושות של שמיעה, מישוש, ולחץ. ולעומת זאת יסודות מילוליים מופשטים נמוכים בו, ובאים בדרך אגב.
אחידותו של החולם עם החלום. בניגוד למצב ערות, שבו יש הפרדה בין החושב למחשבה, החולם משתלב במסגרת של החלום.
חוסר ביקורת עצמית וקבלה של החלום, גם כאשר הוא בלתי מציאותי בעליל. חוויות כמו ריחוף, נפילה ממקום גבוה ללא פגע, פגישה עם אנשים מתים, וכדומה מתקבלים כחלק מהמציאות.
חוסר הכוונה מודעת של החלום, החולם בדרך כלל לא יכול לכוון את החלום ואיננו יודע לצפות את מה שיתרחש בו בעתיד.
התמקדות בסיפור של החלום, ושקיעה וקשב לחוויה שלו, ללא קפיצה של התודעה לנושאים אחרים, כפי שהדבר נעשה במצב של ערות.

האהבה:
היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, בעל-חיים או חפץ כלשהו. במקרה של אהבה לחפץ קיים עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן. הפסיכולוג ויקטור פרנקל ראה באהבה פן של תופעה אנושית ייחודית והיא, היכולת של האדם להתעלות מעבר לעצמו ולהתכוונן למשהו מחוצה לו.
נפטון אחראי על היכולת לפנטז ולאהוב.
בלוטת יתרת המוח- אוקסיטוצין – הורמון האהבה. נפלט מהיפותלמוס האחראי על מזל דגים ושולט בנפטון מאפשר את היכולת לפנטז לדמיין לעשות אוטוסוגסטיה.
כשמדובר באהבה, כנראה, אלו התנאים ההכרחיים כדי להיסחף ולאבד שליטה.
אהבה רומנטית – בין בני זוג, הכוללת קרבה נפשית ומשיכה גופנית לאחר.
אהבה עצמית – בין אדם לבין עצמו.
אם מגדירים את האהבה כיחס בין האדם לחיים בכללותם, אזי יכולים להיות סוגי אהבה נוספים, ואצל בני-אדם מסוימים אותן אהבות תופסות חלק גדול יותר מאהבתו לקרובים אליו, לדוגמה:
אהבת האל – אהבה בין אדם לאלוהיו, ובה האדם מרגיש מחובר ודבק באלוהים.
אהבת אדם – אהבה לבני-אדם באשר הם, הנובעת מאהבת החיים.

פיט מודריאן-מזל דגים.
 אמנות- מהי אמנות:
השראה:מקור האומנות
[מוזה] אינטואיציה ומוזה- למעשה נפטון משפיע על הדמיון העשיר של האדם והיכולת לבטא או לתרגם דמיון לעשייה אומנותית.
1. ההשראה המוזה.
במיתולוגיה היוונית, תשע המוזות היו אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניותיהן של תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו, אל האור, היופי והאמנויות, ויחדיו הם הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בנגינה, בזמרה ובריקוד. עיקר תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים.
לפי דברי הסיודוס בספרו "תיאוגוניה", תשע המוזות היו בנותיהם של זאוס, ראש האלים, ומנמוסינה, אלת הזיכרון. המיתוס מספר שזאוס ביקר את מנמוסינה במשך תשעה לילות רצופים, ובכל לילה תינה אהבים עימה. מנמוסינה התעברה מביקורים ליליים אלו, וכעבור כשנה ילדה לזאוס תשע בנות, הן תשע המוזות. אולם, לדברי מסורות אחרות מוצאן של המוזות קדום עוד יותר, כיוון שהן למעשה הצאצאיות של גאיה, אלת האדמה וראשית הכל, ואורנוס, אל השמים.
מספרן של המוזות לא היה קבוע, אלא הלך והשתנה עם הזמן, בד בבד עם התפתחות סיפורי המיתולוגיה ועם פריחתן של האמנויות השונות. המיתוס היווני הקדום מספר על מוזה אחת בלבד, אך בהמשך אנו מוצאים עדויות לשלוש מוזות: אאויד (Aoide; "שיר", "קול"), מלטה (Melete; "אימון", "תרגול") ומנמה (Mneme; "זיכרון"). בסופו של דבר, התקבע מספרן של המוזות כתשע, אך היו אלה הרומאים, שאימצו את המיתולוגיה היוונית לתרבותם, שחילקו ביניהן את תחומי האמנויות.
חלוקה זו, שמתבססת על המיתולוגיה האתונאית, נחשבת לחלוקה הקלאסית והמקובלת:

המוזות על פי המיתולוגיה:
אוטרפה – שירה לירית, מוזיקה והנגינה בחליל.
קאליופה – שירה אפית.
קליאו – היסטוריה.
אראטו – שירת אהבה.
מלפומנה – טרגדיה.
פוליהימניה – שירי תהילה לאלים.
טרפסיכורה – מחול.
תאליה – קומדיה.
אוראניה – אסטרונומיה ואסטרולוגיה.
דמיון כחלק מיצירת האומנות:
הוא התהליך ההכרתי שמתחולל כאשר אדם מרגיש תחושות וחווה מאורעות שאינם קשורים ישירות למציאות סביבו. הדמיון מושפע מפעילות החושים בדרך עקיפה, כשאלו מספקים לאדם את מכלול התחושות כלפי אירועים חיצוניים. בעת פעולת הדמיון, התחושות שמקורן בחושים, עוברות עיבוד במוח.
דמיון מציין לא רק את התהליך ההכרתי המשותף לכל בני האדם, ואולי גם לחלק מבעלי חיים, אלא גם את מידת השוני בין התחושות שמתלוות לתהליך ובין המציאות. באותו הקשר, "דמיון מפותח" הוא תכונה שמאפיינת סופרים, משוררים, ואמנים אחרים; ואף מדענים וחוקרים.
עיסוקה הקלאסי של האמנות היא מימזיס, כלומר חיקוי. האמן מחקה את הטבע ועושה לו טרנספורמציה באמצעות טכניקות שונות. עם זאת לא תמיד החיקוי נחשב לערך הנעלה ביותר של האמנות. במצרים העתיקה, לדוגמה היה לאמנות תפקיד ממשי – לעזור לנפטר בעולם הבא. בימי הביניים תפקיד האמנות היה לשקף את האמונה והדוגמה הנוצרית למאמין ולהבהיר לו את סדר העולם והמדרג שבו (כגון, הפסיפסים בקתדרלת סן מרקו בונציה). בעידן המודרני גישת האמנות היא על פי רוב גישה רומנטית, כלומר, מעמידה את הרגש ואת אופן הראיה והקשר שבין האדם לסביבה במרכז.
מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ בּוּאוֹנָרוֹטִי (באיטלקית: Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni)‏ (6 במרץ 1475 – 18 בפברואר 1564), פסל, צייר, אדריכל מהנדס ומשורר איטלקי; אחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות. יצירותיו הרבות של מיכלאנג'לו כגון פסל דוד, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית ויצירות נוספות נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית.

1. אומנות-הציור:
ציור, גם תחום באמנות המתאר את היצירה באופן גרפי על גבי משטח בעזרת צבע, היוצר קוים וכתמים. בעזרת טכניקות שונות, הצייר יכול ליצור אשליה של אור, תנועה, נפח ועומק; דרך הציור, יכול האמן לבטא רגשות, דעות, והשקפת עולם
2. אומנות הפנטזיה- כתיבה:
היא סוגה ספרותית, שבה העלילה תלויה בקיומו של עולם דמיוני. מקורותיה של הפנטזיה באגדות, בפולקלור, ובמיתולוגיה ליצירת הרקע שעליו מתבססת העלילה. סוגה זו קרובה למדע הבדיוני ולסיפורי אימה וישנן יצירות אשר סיווגן איננו מובהק לאחד מן הז'אנרים המוזכרים לעיל דוגמת סדרת ספרי אמבר מאת רוג'ר זילאזני.

הרפתקאות אליס‏ בארץ הפלאות (במקור באנגלית: Alice's Adventures in Wonderland; בעברית ידוע גם כ" אליס בארץ הפלאות", "עליסה בארץ הפלאות" ו"עליזה בארץ הפלאות") מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הפופולאריים בכל הזמנים. הספר זכה להצלחה ניכרת גם אצל קוראים מבוגרים, ורבים מצאו בו עומק שנסתר מעיניהם של ילדים. קרול כתב גם ספר המשך בשם "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", שזכה אף הוא להערכה רבה.

3. עולם הקולנוע- נגזרת של הפנטזיה:
הקולנוע, הוא נפטון בהתגלמותו. באשליה ובריכוז כל המדיומים האומנותיים בכוללים: תמונות, קולות, מוזיקה ונרטיב המעניקים לנו רגעי אשליה וחסד .
האשליה והיכולת לדמיין ולחוות חוויה לכאורה אמיתית ומציאותית, הוא כוחו של נפטון.
הוא מפעיל את החלקים במוח שלנו הקשורים בפנטזיה, דמיון, רגש, הזדהות עם גיבורים השתתפות ברגשותיהם עד כדי שכחת ה' אני' .
הוליווד מסומנת על ידי נפטון. ובמפת לידה של שחקנים נפטון דומיננטית.
4. במוזיקה:
היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן.[מרכיביה העיקריים הם גובה צליל (האחראי על מלודיה והרמוניה), קצב דינאמיקה, גוון ומרקם. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה היוונית μουσική ("מוזיק"), "(האמנות) של המוזות". אותם חיבורים של צלילים, מילים ועד יציאתם לחלל אקוסטי זהו תהליך נפטוני קלאסי. למוזיקאים בדרך כלל יש יחסי נפטון שמש או נפטון ירח.
השיר שכתב ג'ימי הנדריקס על עמק נפטון [ג'ימי הנדריקס צרך סמים ומת בגיל 27] מספר ומתאר בדיוק את מהות כוכב נפטון והשפעתו אך קשה להתחמק מכל שאר הפלנטות המוזכרות בשיר המופלא הזה..

Artist: Jimi Hendrix

Album: Valleys Of Neptune

Lyrics; feel the ocean swaying me …
washing away all my pains.
See where I was wounded,
Remember the scar ?
Now you can't see a thing …
And I don't feel no pain…

Singing about the Valley of Sunsets
Green and blue … Canyons too
Singing about Atlantis love songs.
The Valleys of Neptune is arising.

Mercury liquid … Emerald's shining
Telling me where I came from …
Honey Sun … Pourquise Bed he
lays in … on the Burning
edge Horizon.

I'm sailing on the Bluebird's mission …
Bubble and curls and tiptoes in the foam …
See the wind make love to all
the ocean … Joy spread and
the massage got home …

Singing about the Valley of Sunsets …
Purple and gold … the Armies of the Lord
Before ancient Egypt, there were moon trips …
The Valleys of Neptune is arising …

Look out East coast, but you're
gonna have a neighbor,
A rebirth land …
the praying Burning Sands.

We know there were worlds
so much older …
And they shall rise, and
tell us much more the truth of man …

I see visions of sleeping peaks
erupting …
releasing all hell that
will shake the Earth from end to end …
And this ain't bad news, good news,
or any news … it's just the truth,
Better save your souls while
you can …

Singing about the New Valleys
of the Sunrise … Rainbow clean,
the world is gonna be …
Singing about getting ready for the new tide …
The Valleys of Neptune is arising

הנדריקס היה בן מזל קשת אך מפת הלידה שלו נפטונית טיפוסית.

ברם, שתי הפלנטות הקשורות במוזיקה נפטון וונוס מנהלות את מפת לידתו.
וונוס שהתה בבית 12,  הבית של כוכב נפטון ומזל דגים.
והפלנטה נפטון שהתה בבית 9 [הבית הטבעי של בן מזל קשת]
ובעצם מכוכב נפטון מסתעפים כל היבטי הכוכבים במפה של ג'ימי הנדריקס.
זו מפה נפטונית טיפוסית.

אלטרואיזם או – זולתנות:
זולתנות (בלועזית: אלטרואיזם) היא אינטרס לא אנוכי בעזרה לזולת, המתבטא בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה.
הצורה הקדומה של זולתנות היא פעילות המדגישה את רווחת האחרים בעודה מצמצמת או מתעלמת מרווחת היחיד, בעוד הזולתנות המאוחרת היא פעילות הנעשית ללא מניע אנוכי. זולתנות הוא גם שמה הנרדף של דוקטרינה מוסרית הממליצה על התנהגות זולתנית (אלטרואיסטית). למושגים אלו יש היסטוריה ארוכה בחשיבה הפילוסופית והאתית ולאחרונה הם הפכו יותר לנושאי שיחה בקרב פסיכולוגים, סוציולוגים, ביולוגים ואתולוגים. בעוד רעיונות בקשר לזולתנות מתחום אחד עלולים לפגוע בכאלה מתחום אחר, השיטות השונות וההתמקדות בתחומים אלו מובילים לנקודות מבט שונות על האלטרואיזם.
הסתכלות שונה על זולתנות יכולה לעלות כתוצאה משימוש בהגדרות צרות או רחבות במושג האינטרס האישי. תומכים רבים ישנם לגישה שאינטרס אישי יכול להיות מוגדר במונחים של רווח גשמי, בעוד אחרים יטענו אחרת ויאמרו שאינטרס אישי כולל גמול פסיכולוגי, כמו הרגשת הסיפוק שיש לאדם בעוד הוא עוזר לאיש זר. טענות דומות הן אלו שהולידו גישות כגון האגואיזם האתי – לפיו כל פעולה מקורה באינטרס אישי, והדוניזם – לפיו כל פעולה נעשית מהרצון להשגת אושר עבור מבצע הפעולה.
נפטון כשליט בית 12 מבטא בבית זה את התגלמות האלטרואיזם. הנתינה ללא תמורה. אין ספק שנושא נתינה זה, מעורר שאלות רבות. אך הנושא איננו שכלתני. הצלורך הנפטוני להעניק לתת והיכולת שלו לגרום לאדם הנותן לשכוח את צרכיו זו אולי עובדה שאיננה ניתנת לערעור. אך כמו שזולתנות מטיבה להסביר זאת בצורך אבולוציוני, הרי הסבר זה הוא תמיד יהיה בדיעבד.
ולכן עיסוקים בתחום הטיפולי, נתינתי, זולתי החל מהמישור הפיזי, נפשי רגשי באים מאותה נטייה טיפולית או זולתנות. התנדבויות רבות לגופים בעלי צרכים של טיפול והענקה קשורים מן הסתם לנפטון ולאנשים המושפעים מנפטוניות עמוקה.
על פי הגישה האבולוציונית, זולתנות היא תרומה של פרט אחד לפרט אחר, הדורשת השקעה כלשהי. מנקודת מבט נאיבית, נראית התנהגות זולתנית כהתנהגות שאמורה להיכחד בברירה הטבעית, מכיוון שהיא גורמת לפרט להשקיע מאמצים בדבר שהוא אינו נהנה ממנו. אולם עם התפתחות מדע הסוציוביולוגיה התגלו מנגנונים אבולוציוניים שונים כגון ברירת שארים, עקרון ההכבדה ואסטרטגיות יציבות אבולוציונית שונות, שאפשרו את הפצתה של התנהגות זולתנית במהלך האבולוציה. רעיון מרכזי בהסבר הזולתנות הוא הרעיון שהברירה הטבעית מעודדת גנים התורמים להפצת עצמם, ללא קשר לפרט הנושא אותם. כך ייתכנו מצבים בהם פרט יקריב עצמו למען פרטים אחרים בתנאי שהם נושאים גנים דומים לשלו.

נפטון כפלנטה המייצרת פנטזיות ומכנסת אירועים והתרחשויות הכוללים הדחקות, שכחה וזיכרונות קטועים ומבולבלים. לא מאפשרת ל 'אני' להיות מרוכז בעצמו. הבית ה-12 רואה וצופה בסבלות העולם ומלא חמלה ואמפתיה. איננו מסוגל לראות את עצמו. העצמי נבלע ב-מזלות האחרים.
נפטון מבין ומזדהה עם כולם. פגיע, רגיש, קולט, מפנים כמו כליא ברק. הוא מאפסן במחסני ה — תת מודע את כל האירועים, רגשות, תגובות וחושים ובתהליך עיכול כמו בתוך מעי, הכול מתערבל יחד עם התחושות ועם החשיבה.
הביטול עצמי נובע מבעיית אגו מובהקת. נפטון הפלנטה של חוסר גבולות וטשטוש עלולה להטעות את האדם לגבי צרכיו ומהותו ולגרום לו לעשות בחירות מוטעות בחיים, לעיתים לא להרגיש כל פחד או לנקוט בעמדות כדי לא לחוות פחד. לעיתים הצורך מחוסר קבלה של האחר ורצון לרצות את כולם ולו שיזכה באהבה וקבלה. לעיתים יעשה זאת מתוך אמונה שקרית בעצמו , מאמונה שקרית כאילו יש דברים שאי אפשר לעשות או להשיג ובעיקר מחוסר מוכנות להבין שהחיים נועדו לביטוי עצמי מלא ולהצלחה ושגשוג מלאים.
ועל כך אפשר להוסיף את נושא הביטול העצמי, אחד  ממאפייניו הבולטים של נפטון.
ביטול עצמי:
– ביטול עצמי הוא מצב בו אדם באופן לא מודע,  מבטל את ה"אני" האמיתי שלו לעיתים הדבר נובע מחוויית אגו חסרת גבולות/מטושטשת. ובמקום זאת הוא חי חיים שאינם שלו, הוא עלול להחזיק בעמדות ובזהות של אדם אחר ולעיתים הוא חי דרך האחרים החל מהזדהות כקורבן ודרך הערצת האחר עד כדי ביטול עצמי, במקרים רבים האמפתיה וההזדהות עם האחר משכיחה ממנו את בעיותיו ומעלימה מתודעתו תחושת כאב גדול משלו. לעיתים ביטול עצמי יגיע מרחמים עצמיים המאפיינים מצב של ייאוש וחוסר תקווה. ולעיתים ביטול עצמי יכול להתפתח כתוצאה מהפרעה נפשית ולהיות סינדרום של מחלה עמוקה יותר.

 חלק ב' –    האינטואיציה, הנפש והתופעות הנפטוניות, השינה.
חלק ג'-אֶסְקֶפִּיזְם, הגוף-המחלות, נפטון בטבע
ובהיסטוריה עד ימינו.

כל הזכויות שמורות לפנינה כץ             3.4.2011

שאלות תשובות: